מה אני אגיד לכם, לא תקופה קלה להיות ישראלי בחו"ל. וכשנחתתי בפריז לפני שבוע הדילמה המרכזית הייתה מה עונים ששואלים אותי "וור אר יו פרום". מצד אחד כמובן שאתה רוצה להגיד "איי פרום יזראל יס יס פלאפל גל גדות" ושילכו לחפש אני לא מתבייש מאיפה שבאתי. מצד שני אין לי אנגלית כל-כך טובה אז ברגע שהוא יגיד לי ג'נוסייד הפסדתי את הוויכוח וביזיתי מדינה שלמה. לדוגמה, באחד הערבים ואני וטוהר יצאנו לאיזה בר והשומר שבואו נגיד שהוא לא היה נראה כאילו הוא אוכל קוראסונים מתחת לאיזה גשר על גדות הסן אלא בקלוואה תוצרת סדאם חוסיין (קלטתם תחרוז?) בכניסה שאל אותי מאיפה אנחנו מגיעים. היא ענתה לו בהיסוס "גריס". אני ישר עם אינסטינקט של חיה בטבע פשוט יריתי עליו את כל התפריט של הגרקו "יס מיי פרינד ציזיקי יאסו סופלקי וורי וורי טייסטי". בהמשך כבר דמיינתי שאם הוא יתקיל אותי אני אדקלם לו את כל החלק של שלומי סרנגה בפציריקה אבל זה עבר חלק אז לא הייתי צריך לשלוף את הידע המוגזם שלי בדיסקוגרפיה של סטלוס ואורן חן. בקיצור, להיות ישראלי בחו"ל אף פעם לא היה קל, עכשיו עוד יותר, אבל מה ששימח אותי, שבכל הפעמים שאמרתי שאני מישראל אף אחד לא עשה פרצוף, או הרים גבה, או הגיב בפליאה או חוסר נעימות. אני לא יודע מה זה אומר, אני רק יודע שפעם הבאה שישאלו אותי "וור אר יו פרום" תהיה לי רק תשובה רק תשובה אחת. יזראל. כאילו אולי לא אם אפול על נהג מונית עם החרוזים האלה תלויים על מראה לכו תדעו בכל זאת